תנגודת לאינסולין

תנגודת לאינסולין היא המצב שבו רקמות היקפיות — בעיקר שריר, כבד ושומן — מגיבות בצורה לקויה לסיגנל של האינסולין לקלוט גלוקוז. הלבלב מפצה בהפרשת יותר אינסולין, וההיפר-אינסולינמיה שומרת על גלוקוז תקין בדם במשך שנים. בסופו של דבר הפיצוי נכשל, גלוקוז בצום עולה (טרום-סוכרת), אז HbA1c עולה (סוכרת מסוג 2 גלויה). הקסקדה גם מניעה הצטברות שומן אקטופית בכבד (NAFLD), טיפול לקוי בליפידים (טריגליצרידים גבוהים, HDL נמוך), יתר לחץ דם ודלקת כרונית קלה. זיהוי וטיפול בתנגודת לאינסולין שנים לפני שתיתחיל הפרעת הגלוקוז הוא ההתערבות בעלת המנף הגבוה ביותר ברפואה הקרדיו-מטבולית.

• אינסולין בצום — הסמן הישיר ביותר; מעל 10 µU/mL מצביע על תנגודת מוקדמת.
• ציון HOMA-IR — אינסולין בצום × גלוקוז בצום / 405; מעל 2 מצביע על תנגודת.
• גלוקוז בצום — יכול להישאר תקין שנים למרות אינסולין גבוה.
• HbA1c — לרוב עדיין תקין בתנגודת מוקדמת.
• יחס טריגליצרידים/HDL — מעל 3:1 הוא תחליף קליני כשאינסולין לא נמדד.
• ALT — לעיתים מוגבר במידה עקב NAFLD.
• היקף מותניים — תחליף קליני לשומן ויסצרלי, המאגר המטבולי הפעיל.

תנגודת לאינסולין עצמה א-תסמינית. ממצאים מתלווים יכולים לכלול:

• השמנה מרכזית (תפוח)
• Acanthosis nigricans — כתמי עור כהים קטיפתיים בצוואר, בבית השחי, במפשעה
• יבלות עור
• מאפייני PCOS אצל נשים — מחזורים לא-סדירים, שעירות-יתר, אי-פוריות
• תסמיני היפוגליקמיה תגובתית אחרי ארוחות פחמימה גבוהה
• עייפות מתמשכת, במיוחד לאחר ארוחה
• קושי לרדת במשקל למרות הגבלה קלורית