לפטין

לפטין הוא הורמון המיוצר בעיקר על-ידי רקמת שומן (אדיפוזית). הוא משמש כאות למוח על מאגרי האנרגיה של הגוף: כשמאגרי השומן גדולים, הלפטין עולה ואומר למוח להפחית תיאבון ולהגביר צריכת אנרגיה, וכשמאגרי השומן יורדים (כמו בצום או ירידה במשקל), הלפטין יורד ומעורר רעב. מכיוון שהלפטין עוקב אחר מסת השומן, רמת הדם שלו בדרך כלל גבוהה יותר אצל אנשים עם יותר שומן. הפרדוקס של השמנה נפוצה הוא 'עמידות ללפטין': למרות רמות לפטין גבוהות, המוח כבר אינו מגיב כראוי לאות השובע, ולכן התיאבון אינו מדוכא. מדידת לפטין אינה חלק מטיפול שגרתי — לרוב האנשים עם השמנה יש לפטין גבוה, שאינו משנה את הניהול. ערכו הקליני הספציפי הוא במצבים נדירים: רמת לפטין נמוכה מאוד או נעדרת, מחוסר לפטין תורשתי, גורמת להשמנה חמורה מגיל ילדות מוקדם והיא אחת הצורות המעטות של השמנה הניתנות לטיפול בתחליף לפטין. לפטין נחקר גם במחקר על מטבוליזם, ויסות תיאבון ומצבים עם מעט מאוד שומן (ליפודיסטרופיה).

• יותר שומן עם עמידות ללפטין — התבנית הרגילה בהשמנה נפוצה; לפטין גבוה שהמוח כבר אינו מגיב אליו.
• חלק מהתמונה המטבולית — לעיתים קרובות מלווה עמידות לאינסולין וסמנים קשורים.
• בדרך כלל אינו יעד טיפול בפני עצמו — בהשמנה נפוצה, רמה גבוהה משקפת מסת שומן ולא חוסר הניתן לטיפול.

• מסת שומן נמוכה — צפויה אצל אנשים רזים מאוד, ספורטאים, או לאחר ירידה משמעותית במשקל או צום.
• חוסר לפטין מולד (נדיר) — לפטין נמוך מאוד או נעדר הגורם להשמנת ילדות מוקדמת חמורה; ניתן לטיפול בתחליף לפטין.
• ליפודיסטרופיה — מצבים עם מעט מאוד רקמת שומן.