היפרקלצמיה (סידן גבוה)

היפרקלצמיה היא רמה מוגברת של סידן בדם. סידן נשלט בעיקר על-ידי הורמון יותרת-התריס (PTH) מבלוטות יותרת-התריס וויטמין D, המאזנים יחד סידן בעצמות, במעי ובכליות. כשבקרה זו משתבשת, או סידן משתחרר מעצם, רמת הדם עולה. ללא ספק שתי הסיבות השכיחות ביותר הן: בלוטת יותרת-תריס פעילה-יתר (יתר-פעילות ראשונית של יותרת-התריס), בדרך כלל מגידול שפיר קטן על הבלוטה, שהיא הסיבה המובילה אצל אנשים בריאים בכלל הנמצאת בבדיקה שגרתית; וסרטן, היכול להעלות סידן על-ידי התפשטות לעצם או ייצור חומר דמוי-PTH, והוא הסיבה השכיחה ביותר אצל אנשים חולים. מדידת PTH היא הצעד המרכזי המפריד ביניהם — הוא גבוה או תקין שלא כראוי ביתר-פעילות יותרת-התריס, ומדוכא (נמוך) כשסרטן מניע את הסידן למעלה. סיבות אחרות כוללות עודף ויטמין D או סידן, תרופות מסוימות, חוסר תנועה ממושך, ומצבים אחרים. מכיוון שרוב הסידן בדם נישא על החלבון אלבומין, הרמה 'מתוקנת' לאלבומין כדי שתיקרא במדויק. תסמינים משקפים השפעות על עצמות, כליות (אבנים ומתן שתן מוגזם), מעי (עצירות) ומוח (עייפות, מצב רוח ירוד, בלבול).

• סידן (מתוקן לאלבומין) — הבדיקה המגדירה; אלבומין נחוץ לפרשנות מדויקת.
• הורמון יותרת-התריס (PTH) — הצעד הבא המרכזי: גבוה/תקין מצביע על יתר-פעילות יותרת-התריס; נמוך/מדוכא מצביע על סרטן או סיבה אחרת.
• פוספט — לעיתים קרובות נמוך ביתר-פעילות יותרת-התריס.
• ויטמין D — לבדוק עודף או חוסר.
• תפקוד כליה — סידן גבוה יכול להשפיע על הכליות.

• לעיתים קרובות ללא תסמינים כשקל
• צמא מוגבר ומתן שתן תכוף
• עצירות ואי-נוחות בבטן
• בחילה ואובדן תיאבון
• עייפות, חולשה ומצב רוח ירוד
• בלבול (במקרים חמורים יותר)
• כאב עצמות, ואבני כליה עם הזמן