היפרקלמיה (אשלגן גבוה)

היפרקלמיה היא רמה מוגברת של אשלגן בדם. אשלגן הוא אחד האלקטרוליטים המרכזיים של הגוף ונשלט בהדיקות, כי הוא קריטי לאיתות החשמלי המפעיל את הלב והשרירים. הכליות הן הנתיב העיקרי לסילוק עודף אשלגן, ולכן הסיבה השכיחה ביותר לרמה גבוהה באמת היא תפקוד כליה מופחת — בין אם מחלת כליות כרונית או פגיעה כלייתית חדה. תרופות נפוצות רבות גם מעלות אשלגן, כולל חלק מתרופות לחץ הדם (מעכבי ACE, ARB), משתנים חוסכי-אשלגן ותוספי אשלגן. הוא יכול לעלות גם כשאשלגן נע מחוץ לתאים, כמו בנזק רקמות חמור, או בחמצת כמו קטואצידוזיס סוכרתי, ולעיתים נדירות מבעיות יותרת-כליה (אלדוסטרון נמוך, כמו במחלת אדיסון). חשוב, סיבה נפוצה לתוצאה גבוהה לכאורה אינה אמיתית: אם דגימת הדם קשה לשאיבה או תאי הדם האדומים מתפרקים במבחנה, אשלגן דולף ונותן קריאה גבוהה שגויה (פסאודו-היפרקלמיה), ולכן תוצאה מפתיעה נבדקת שוב לעיתים קרובות. אשלגן מוגבר קלות לעיתים קרובות אינו גורם תסמינים, אך רמה גבוהה יכולה לגרום חולשת שרירים, וחמור מכל, שינויים מסוכנים בקצב הלב. היפרקלמיה חמורה היא מצב חירום רפואי.

• אשלגן — הבדיקה המגדירה; גובה ומהירות העלייה מכוונים את הדחיפות.
• תפקוד כליה (קריאטינין, eGFR) — הגורם הבסיסי השכיח ביותר.
• ביקרבונט — חמצת מטבולית יכולה ללוות או לתרום לה.
• גלוקוז — גבוה בקטואצידוזיס סוכרתי, סיבה למעברי אשלגן.
• דגימה חוזרת/מאשרת — לשלול גבוה שגוי משאיבה קשה (פסאודו-היפרקלמיה).

• לעיתים קרובות ללא תסמינים, במיוחד אם קל
• חולשת שרירים או עייפות
• קהות או עקצוץ
• דפיקות לב או קצב לא סדיר
• במקרים חמורים, קצב לב לא תקין מסוכן והתמוטטות
• תסמיני הסיבה הבסיסית (למשל תפוקת שתן מופחתת באי-ספיקת כליות)