אשלגן
אשלגן הוא האלקטרוליט התוך-תאי המרכזי בגוף. ערכים גבוהים ונמוכים שניהם סיכון לאריתמיה — כל מעבדה מתייחסת לאשלגן כקריטי.
יחידת מידה
mmol/L
טווח תקין למבוגרים
3.5–5.0 mmol/L; critically low <3.0 or high >6.0
מה הבדיקה מודדת
אשלגן הוא היון החיובי הדומיננטי בתוך התאים. הגרדיאנט פי-30 בין פנים-תא לחוץ-תא הוא מה שמאפשר העברה עצבית והתכווצות שריר לב. שינויים קטנים באשלגן הסרום גורמים שינויים גדולים בעירור הלב — לכן מעבדות מסמנות מיד את שני הקצוות. הכליות מבצעות את רוב הוויסות (בעזרת אלדוסטרון), והעיכול מסייע.
מה משמעות ערך גבוה
- אי-ספיקת כליות — הסיבה השכיחה ביותר להיפר-קלמיה משמעותית.
- תרופות — מעכבי ACE, חוסמי ARB, ספירונולקטון, משתנים חוסכי-אשלגן, NSAIDs, טרימתופרים.
- שחרור מתאים — רבדומיוליזיס, סינדרום פירוק גידול, כוויות חמורות, המוליזה.
- אי-ספיקת אדרנל — אלדוסטרון נמוך.
- פסאודו-היפר-קלמיה — המוליזה במבחנה בעת הדגימה היא סיבה נפוצה לתוצאה כוזבת; חזור על הבדיקה במצב מבודד.
מה משמעות ערך נמוך
- משתנים (תיאזידים, לולאתיים) — הסיבה השכיחה.
- איבוד ממערכת העיכול — הקאות, שלשול, שימוש לרעה במשלשלים.
- איבוד כלייתי — היפר-אלדוסטרוניזם, חמצת טובולרית כלייתית.
- חוסר מגנזיום — היפו-קלמיה עמידה לתיקון עד שמשלימים מגנזיום.
- אינסולין, בטא-אגוניסטים, אלקלוזיס — הזזת אשלגן לתוך התאים.
מתי לפנות לרופא
אשלגן מתחת ל-3.0 או מעל 6.0 mmol/L מצדיק הערכה דחופה — רמות אלו עלולות לעורר אריתמיות מסכנות חיים. ECG הוא הצעד הבא. חריגות קלות (3.0–3.4 או 5.1–5.9) מצדיקות פגישה עם רופא משפחה ובדיקה חוזרת. חזרה חיונית כי המוליזה in-vitro היא חיובי-כוזב נפוץ.