מגנזיום

מגנזיום הוא קו-פקטור למאות אנזימים — ביולוגיית ATP, סינתזת חלבון, העברה עצבית, טונוס וסקולרי. רק כ-1% מהמגנזיום בגוף בסרום, ולכן רמה תקינה בסרום אינה שוללת חוסר ברקמות; לעומת זאת, כשרמת הסרום באמת נמוכה, החוסר הכלל-גופני בדרך כלל חמור. מצב המגנזיום משפיע בשקט על האם אפשר לתקן אשלגן וסידן ביעילות — מטופלים חסרי-מגנזיום סובלים מהיפו-קלמיה והיפו-קלצמיה עמידות עד שמגנזיום מושלם.

• מבוגרים: בערך ⁦1.7-2.2⁩ mg/dL (⁦0.7-0.95⁩ mmol/L), דומה בין המינים ובגילאים שונים.
• הסרום משקף רק כ-1% מהמגנזיום בגוף, ולכן ערך תקין עדיין יכול להסתיר חוסר ברקמות.

הטווח שמודפס במעבדה המבצעת הוא הקובע - שיטות ויחידות משתנות.

• אי-ספיקת כליות — מגנזיום מצטבר ללא הפרשה כלייתית תקינה.
• סותרי חומצה ומשלשלים מבוססי-מגנזיום במטופלים עם תפקוד כליות לקוי.
• יאטרוגני — טיפול ב-eclampsia/pre-eclampsia במגנזיום סולפט.

• איבוד ממערכת העיכול — שלשול כרוני, בעיית ספיגה, מעכבי משאבת פרוטונים, מעקף קיבה.
• איבוד כלייתי — משתנים (לולאתיים ותיאזידים), אלכוהול, אמינוגליקוזידים, ציספלטין.
• צריכה מופחתת — אלכוהוליזם, סינדרום הזנה-מחדש.
• תת-פאראתירואידיזם, סוכרת.
• חפש מגנזיום נמוך בכל מקרה של אשלגן או סידן עמידים להחזרה.

• מגנזיום נמוך: התכווצויות ורעידות שריר, רעד, עייפות, דפיקות לב; במצב חמור - נימול או פרכוסים. לרוב שקט עד לחוסר ניכר.
• מגנזיום גבוה (בדרך כלל עם פגיעה כלייתית): חולשה, בחילה, לחץ דם נמוך, ישנוניות.
• התסמינים חופפים לאשלגן וסידן נמוכים, שנלווים לרוב לחוסר מגנזיום.