מגנזיום
מגנזיום הוא הקטיון הרביעי בשכיחותו בגוף וקו-פקטור ל-300+ אנזימים. חוסר מגנזיום שכיח, מפוספס לעיתים תכופות, ומסביר הרבה הפרעות "עמידות" באשלגן וסידן.
מה הבדיקה מודדת
מגנזיום הוא קו-פקטור למאות אנזימים — ביולוגיית ATP, סינתזת חלבון, העברה עצבית, טונוס וסקולרי. רק כ-1% מהמגנזיום בגוף בסרום, ולכן רמה תקינה בסרום אינה שוללת חוסר ברקמות; לעומת זאת, כשרמת הסרום באמת נמוכה, החוסר הכלל-גופני בדרך כלל חמור. מצב המגנזיום משפיע בשקט על האם אפשר לתקן אשלגן וסידן ביעילות — מטופלים חסרי-מגנזיום סובלים מהיפו-קלמיה והיפו-קלצמיה עמידות עד שמגנזיום מושלם.
מה משמעות ערך גבוה
- אי-ספיקת כליות — מגנזיום מצטבר ללא הפרשה כלייתית תקינה.
- סותרי חומצה ומשלשלים מבוססי-מגנזיום במטופלים עם תפקוד כליות לקוי.
- יאטרוגני — טיפול ב-eclampsia/pre-eclampsia במגנזיום סולפט.
מה משמעות ערך נמוך
- איבוד ממערכת העיכול — שלשול כרוני, בעיית ספיגה, מעכבי משאבת פרוטונים, מעקף קיבה.
- איבוד כלייתי — משתנים (לולאתיים ותיאזידים), אלכוהול, אמינוגליקוזידים, ציספלטין.
- צריכה מופחתת — אלכוהוליזם, סינדרום הזנה-מחדש.
- תת-פאראתירואידיזם, סוכרת.
- חפש מגנזיום נמוך בכל מקרה של אשלגן או סידן עמידים להחזרה.
מתי לפנות לרופא
תסמיני חוסר מגנזיום — התכווצויות שריר, רעד, דפיקות לב, היפו-קלמיה עמידה — יחד עם רמת סרום גבולית, מצדיקים בירור אצל רופא משפחה. מטופלים על PPI ארוך-טווח, משתנים או אלכוהוליסטים מרוויחים מסקירה תקופתית. היפו-מגנזמיה חמורה עם תסמינים נוירולוגיים — החלפה תוך-ורידית.