ביקרבונט (CO2)

ביקרבונט (מדווח לעיתים קרובות כ'CO2 כולל') הוא הבופר העיקרי של הגוף נגד חומצה. הריאות והכליות פועלות יחד לשמור על חומציות הדם (pH) בטווח צר, והביקרבונט הוא המחצית המטבולית של המערכת — הכליות מעלות או מורידות אותו כדי לפצות על עומסי חומצה. הוא נמדד כחלק מבדיקת אלקטרוליטים שגרתית לצד נתרן, אשלגן וכלוריד, ומתפרש עם פער האניונים (המחושב מהאלקטרוליטים) לבירור סיבת ההפרעה. ביקרבונט נמוך משמעו חמצת מטבולית (יותר מדי חומצה), גבוה משמעו בססת מטבולית (מעט מדי חומצה) — לכל אחד סט סיבות משלו. לבדו הוא רמז, לא אבחנה; התבנית עם שאר האלקטרוליטים והתמונה הקלינית מספרות את הסיפור.

• בססת מטבולית — המשמעות הכללית.
• הקאות או אובדן חומצת קיבה — סיבה נפוצה.
• משתנים — אובדן אשלגן ומימן.
• אשלגן נמוך, חלק מהמצבים ההורמונליים (כולל עודף אלדוסטרון ראשוני, קושינג).
• פיצוי על מחלת ריאות כרונית — הכליה שומרת ביקרבונט כדי לקזז CO2 עצור.

• חמצת מטבולית — המשמעות הכללית; מתפרשת עם פער האניונים.
• חמצת עם פער אניונים גבוה — קטואצידוזיס סוכרתי, חמצת לקטית, אי-ספיקת כליות, הרעלות מסוימות.
• חמצת עם פער אניונים תקין — שלשול (אובדן ביקרבונט), חלק מהפרעות הצינוריות בכליה.
• פיצוי על נשימת-יתר (בססת נשימתית).