תת-פעילות תת-קלינית של בלוטת התריס

תת-פעילות תת-קלינית היא שלב ביוכימי שבו ההיפופיזה נאלצת לדחוף חזק יותר (TSH מוגבר) כדי לשמור על ייצור הורמון התריס תקין — ולכן ה-T4 החופשי עדיין בטווח. היא נמצאת בין תפקוד תירואיד תקין לחלוטין לבין תת-פעילות גלויה. היא נפוצה, במיוחד בנשים ועם הגיל, ובדרך כלל מתגלה בבדיקת דם שגרתית ולא מתסמינים, אף שלחלק יש עייפות קלה, מצב רוח ירוד, שינוי משקל או רגישות לקור. השאלות המרכזיות שהיא מעלה הן האם היא תתקדם לתת-פעילות מלאה (סביר יותר עם TSH גבוה יותר ונוגדני תירואיד חיוביים), והאם טיפול עוזר — התלוי בגובה ה-TSH, בגיל, בתסמינים, במצב הנוגדנים, ובשאלה אם האישה בהיריון או מנסה להרות. מכיוון שהתמונה מורכבת, זהו מצב של שיקול דעת ולא מרשם אוטומטי.

• TSH — מוגבר, זו החריגה המגדירה; המידה חשובה (מוגבר קלות מול מעל 10).
• T4 חופשי — תקין, וזה מה שהופך אותה ל'תת-קלינית'; T4 חופשי נמוך היה הופך אותה לתת-פעילות גלויה.
• נוגדני אנטי-TPO — אם חיוביים, הסיבה אוטואימונית (השימוטו) וההתקדמות למחלה גלויה סבירה יותר.
• חזרה על TSH — TSH מוגבר קלות בודד מאושר לעיתים קרובות כעבור 2–3 חודשים, כי הוא יכול להיות חולף.
• שומנים — עשויים להיות מושפעים קלות.

• לעיתים קרובות ללא — מתגלה בבדיקת דם שגרתית
• עייפות קלה או ירידה באנרגיה
• מצב רוח ירוד
• תחושת קור
• עלייה קלה במשקל
• עור יבש, עצירות התסמינים, כשקיימים, קלים ולא ספציפיים וחופפים לחיי היומיום, וזה חלק מהסיבה שהחלטות הטיפול מותאמות אישית.