נויטרופניה

נויטרופניה היא מספר מופחת של נויטרופילים, התאים הלבנים המהווים את קו ההגנה הראשון מפני זיהום חיידקי ופטרייתי. חשיבותה תלויה לחלוטין בכמה נמוכה הספירה ומדוע. נויטרופניה קלה נפוצה ולרוב שפירה — היא יכולה לבוא לאחר זיהום נגיפי, להיות רמת בסיס נמוכה יותר לא-מזיקה אצל חלק מהאנשים הבריאים (נויטרופניה אתנית שפירה), או להיות אפקט תרופתי קל. עם זאת, ספירה נמוכה משמעותית משאירה את הגוף מוגן בצורה גרועה, והסיכון לזיהום חמור עולה בחדות ככל שהספירה יורדת. הסיבה החשובה ביותר היא טיפול המדכא את מח העצם — כימותרפיה מעל הכל — אך נויטרופניה יכולה לבוא גם מתרופות מסוימות, מצבים אוטואימוניים, זיהומים חמורים, חוסר ויטמין B12 או פולאט, והפרעות מח עצם. התרחיש הקריטי ביותר הוא נויטרופניה עם חום, המסמנת זיהום חמור אפשרי הזקוק לטיפול מיידי.

• ספירת נויטרופילים (מוחלטת) — מגדירה ומדרגת את הנויטרופניה; ככל שנמוכה יותר, הסיכון לזיהום גבוה יותר.
• ספירת דם מלאה — בודקת אם שורות תאים אחרות (המוגלובין, טסיות) גם נמוכות, מה שמצביע על בעיית מח עצם.
• משטח דם — נבדק לרמזים לסיבה.
• ויטמין B12 ופולאט — חוסר יכול להוריד את הספירה.
• ספירה חוזרת — ערך נמוך קלות בודד לעיתים קרובות נבדק שוב, כי הוא יכול להיות חולף.
• בדיקות נוספות (מח עצם, אוטואימוני, נגיפי) — אם הנויטרופניה משמעותית, מתמשכת או בלתי מוסברת.

• לעיתים קרובות ללא כשקלה — מתגלה בבדיקת דם
• זיהומים תכופים או חמורים כשהספירה נמוכה משמעותית
• כיבים בפה, כאב גרון, זיהומי חניכיים
• חום — סימן האזהרה המרכזי, במיוחד לאחר כימותרפיה
• זיהומי עור שאיטיים להחלים הסכנה אינה תסמין של הנויטרופניה עצמה אלא הזיהומים שהיא מאפשרת.