מחלת פרקינסון

מחלת פרקינסון היא הפרעה מתקדמת של המוח הנגרמת מאובדן הדרגתי של תאי עצב באזור המייצר דופמין, שליח כימי החיוני לתנועה חלקה ומבוקרת. ככל שהדופמין יורד, מופיעים המאפיינים המוטוריים הקלאסיים: רעד הבולט ביותר במנוחה (לעיתים קרובות מתחיל ביד אחת), איטיות תנועה (ברדיקינזיה), נוקשות שרירים, ובהמשך, בעיות בשיווי משקל וביציבה. כתב היד עשוי להתכווץ, הפנים נעשות פחות מבע, וההליכה נעשית גוררת עם הנפת זרוע מופחתת. לרבים יש גם תסמינים לא-מוטוריים — חוש ריח מופחת, עצירות, שינה משובשת, שינויי מצב רוח, ובמחלה מאוחרת, קשיי זיכרון וחשיבה. היא מתחילה בדרך כלל אחרי גיל 60 ומתקדמת לאט לאורך שנים רבות. האבחנה קלינית, נעשית על-ידי נוירולוג מדפוס התסמינים והבדיקה; אין בדיקת דם לה, והבדיקות משמשות בעיקר לשלול מצבים היכולים לחקות אותה (כמו ויטמין B12 נמוך, בעיות בלוטת התריס, או תופעות לוואי של תרופות). אף שאין ריפוי, טיפולים המחליפים או מחקים דופמין (כמו לבודופה) יכולים לשלוט ביעילות בתסמינים, לעיתים קרובות במשך שנים, ומותאמים לאורך זמן.

• אף בדיקת דם אינה מאבחנת פרקינסון — זו אבחנה קלינית הנעשית על-ידי נוירולוג.
• ויטמין B12 — נבדק לשלילת חקיין הניתן לטיפול וכי מחסור מחמיר תסמינים נוירולוגיים.
• TSH (בלוטת התריס) — בלוטת תריס תת-פעילה יכולה לגרום לאיטיות המחקה פרקינסוניזם.
• ויטמין D — נבדק לעיתים קרובות בשל נפילות ובריאות העצם.
• נחושת / צרולופלסמין — אצל מטופלים צעירים, לשלילת מחלת וילסון כחקיין נדיר.

• רעד, בולט ביותר במנוחה, לעיתים קרובות מתחיל ביד אחת
• איטיות תנועה (דברים לוקחים יותר זמן)
• נוקשות שרירים
• הנפת זרוע מופחתת והליכה גוררת
• כתב יד קטן יותר ופנים פחות מבעות
• בעיות בשיווי משקל, במחלה מאוחרת
• לא-מוטורי: ריח מופחת, עצירות, שינויי שינה ומצב רוח