יוד (בשתן)

יוד הוא יסוד קורט שהגוף אינו יכול לייצר; הוא חייב להגיע מהתזונה — בעיקר ממלח מיודד, מוצרי חלב, פירות ים, ביצים וחלק מהירקות (בהתאם ליוד בקרקע). תפקידו החיוני היחיד הוא כחומר הגלם להורמוני בלוטת התריס (T4 ו-T3), השולטים במטבוליזם, בגדילה, וקריטי, בהתפתחות המוח בעובר ובתינוק. מכיוון שרוב היוד התזונתי מופרש בשתן, ריכוז היוד בשתן הוא הדרך הסטנדרטית להעריך צריכה — אף שהוא משקף צריכה אחרונה ומתנדנד מיום ליום, ולכן הוא אמין ביותר להערכת אוכלוסייה או קבוצה ולא לאבחון אדם יחיד. מעט מדי יוד מאלץ את בלוטת התריס לעבוד קשה יותר, מתרחבת לזפק ובסופו של דבר גורמת לתת-פעילות; בהריון, מחסור יכול לפגוע בהתפתחות מוח התינוק והוא הגורם המניע-מניעה המוביל למוגבלות שכלית בעולם. יידוד מלח הפך מחסור חמור לנדיר במדינות רבות, אך מחסור קל נמשך, כולל בחלק מהנשים ההרות ואנשים הנמנעים ממוצרי חלב וממלח מיודד. עודף יוד (מתוספים, אצות או תרופות וחומרי ניגוד מסוימים) יכול גם להפריע לבלוטת התריס, ולכן שני קצות הטווח חשובים.

• צריכת יוד גבוהה — מתוספים, אצות ים, תרופות עשירות-יוד או חומר ניגוד.
• יכול להפריע לבלוטת התריס — עודף יוד עלול לעורר תת- או יתר-פעילות אצל אנשים רגישים.
• הדמיית ניגוד אחרונה — יכולה להעלות יוד משמעותית לשבועות.

• מחסור יוד תזונתי — צריכה נמוכה של מלח מיודד, מוצרי חלב או פירות ים; הגורם המניע-מניעה המוביל לזפק ולתת-פעילות בעולם.
• הריון והנקה — צרכים גבוהים יותר הופכים מחסור לסביר יותר ובעל השלכות רבות יותר לתינוק.
• דיאטות מגבילות — הימנעות ממוצרי חלב, מלח מיודד ופירות ים (למשל חלק מהדיאטות הצמחיות).
• מגורים באזור דל-יוד — אזורים עם יוד נמוך בקרקע.