מטאנפרינים בפלזמה

מטאנפרינים הם תוצרי הפירוק היציבים של הורמוני ה'הילחם-או-ברח' אדרנלין (אפינפרין) ונוראדרנלין (נוראפינפרין), הנקראים יחד קטכולאמינים. מכיוון שגידול המייצר קטכולאמינים מייצר את המטבוליטים האלה ברציפות — גם בין התקפי תסמינים — מדידת המטאנפרינים בדם היא אחת הדרכים הרגישות ביותר לתפוס אותו. השימוש העיקרי הוא סקר ואבחון של פיאוכרומוציטומה, גידול נדיר של בלוטת האדרנל (או גידול קרוב בשם פרגנגליומה), המציף את הגוף בקטכולאמינים. התמונה הקלאסית היא אפיזודות של לחץ דם גבוה חמור עם כאב ראש, הזעה כבדה, לב הולם וחיוורון, אף שמקרים רבים עדינים יותר או מתגלים בבירור יתר-לחץ-דם קשה לשליטה או גוש אדרנל שהתגלה במקרה. עוצמת הבדיקה הגדולה היא שתוצאה תקינה הופכת את האבחנה לבלתי סבירה מאוד, ולכן סומכים עליה לשלול את הגידול. רמה מוגברת בבירור היא אות חזק הזקוק לאישור ולמיקום בהדמיה. מכיוון שתרופות מסוימות, קפאין, סטרס ואפילו התנוחה שבה שוכבים יכולים להסיט את התוצאה, הבדיקה נעשית בתנאים ספציפיים ומתפרשת בזהירות.

• פיאוכרומוציטומה או פרגנגליומה — הדאגה המרכזית; גידול מפריש קטכולאמינים.
• רמה גבוהה בבירור (פי כמה מהגבול העליון) — מרמזת חזק על גידול ומובילה להדמיה לאיתורו.
• עלייה קלה — לעיתים קרובות תוצאה חיובית-כוזבת מתרופות (חלק מנוגדי-הדיכאון, נוגדי-גודש), קפאין, סטרס חד או מחלה; בדרך כלל חוזרים בתנאים מתאימים.
• סטרס פיזי חמור — מחלה גדולה או מאמץ יכולים להעלות קטכולאמינים.

• תקין (בטווח) — התוצאה המרגיעה והצפויה; הופכת פיאוכרומוציטומה לבלתי סבירה מאוד.