שגדון
דלקת מפרקים גבישית הנגרמת מהשקעת מונוסודיום אוראט. קלאסית — התקף פתאומי וכואב מאוד בבוהן. התמונה ארוכת-הטווח היא מחלה כרונית מונעת מחומצת שתן גבוהה.
מה זה
שגדון הוא המחלה הקלינית הנוצרת כשגבישי מונוסודיום אוראט יוצאים מהתמיסה ומשתקעים במפרקים, ברקמות רכות ובכליות. התנאי הביוכימי הוא היפר-אוריצמיה — חומצת שתן מעל מסיסותה (כ-6.8 mg/dL) — אבל לרוב האנשים עם היפר-אוריצמיה לא מתפתח שגדון, והתקף שגדון בודד לא תמיד מראה חומצת שתן גבוהה ברגע ההתקף. ההצגה הראשונה הקלאסית היא פודגרה: כאב פתאומי חמור, אדמומיות ונפיחות בבסיס הבוהן, לעיתים מעורר את החולה בלילה, מגיע לשיא תוך 24 שעות. ללא טיפול, השגדון מתקדם מהתקפים מקוטעים למחלה כרונית-טופוטית עם הרס מפרקים ופגיעה בתפקוד הכלייתי.
סמני מעבדה מרכזיים
- חומצת שתן — הנגע הביוכימי הבסיסי; יעד מתחת ל-6.0 mg/dL בטיפול מוריד-אוראט.
- קריאטינין + eGFR — תפקוד הכליות משפיע על טיפול בחומצת שתן ובחירת התרופה.
- CRP — מוגבר במהלך התקף חריף.
- WBC — עלייה מתונה בהתקף יכולה לחקות זיהום.
- ניתוח נוזל המפרק — האבחנה הסופית מגיעה מראיית גבישים תחת מיקרוסקופ קיטוב באספירציה, לא מבדיקות דם.
תסמינים
- כאב מפרק פתאומי חמור, לעיתים לילי
- הבוהן הוא האתר הקלאסי, אבל גם קרסול, ברך, אמצע כף הרגל, אצבעות, מרפק וכף יד נפוצים
- אדמומיות, חום, נפיחות במפרק
- חום נמוך בהתקפים חמורים
- טופוסים — שקיעות גירניות נראות מתחת לעור במחלה כרונית (סחוס אוזניים, מרפקים, אצבעות)
- אבני כליה ב-10–25% מהמטופלים
מתי לפנות לרופא
התקף חריף דורש טיפול מהיר (NSAIDs, קולכיצין או סטרואידים) — טיפול מוקדם מקצר את ההתקף. שני התקפים או יותר בשנה, טופוסים, אבני כליה או CKD מתלווה — אינדיקציות לטיפול מוריד-אוראט (אלופורינול — קו ראשון; פבוקסוסטט — שני). אורח חיים חשוב — פחות בשר אדום, איברים, פירות ים ובירה; ירידה במשקל; הימנעות ממשקאות ממותקים בפרוקטוז — אבל לעיתים נדירות מספיק לבדו במחלה חמורה. Mediora.AI מסמנת את מגמת חומצת השתן ומזכירה כשהערך מתקרב לסף פעולה.