כולסטרול HDL

ליפופרוטאינים בצפיפות גבוהה אוספים כולסטרול מרקמות היקפיות — כולל דפנות העורקים — ומחזירים אותו לכבד להפרשה. מחקרים תצפיתיים מקשרים HDL גבוה לסיכון נמוך יותר למחלת לב כלילית, ומכאן הכינוי "כולסטרול טוב". מחקרים עדכניים סיבכו את התמונה: העלאת HDL בתרופות לא מורידה אירועים באופן עקבי, ולכן HDL טוב יותר לקריאה כסמן סיכון ולא כיעד טיפול.

• גברים: רצוי מעל 40 mg/dL (כ-1.0 mmol/L).
• נשים: רצוי מעל 50 mg/dL (כ-1.3 mmol/L).
• מעל 60 mg/dL נחשב בדרך כלל מגן.
• HDL נקרא כחלק מכל הפרופיל ומהסיכון הקרדיווסקולרי הכולל, לא לבד.

הטווח שמודפס במעבדה המבצעת הוא הקובע.

• בדרך כלל סיגנל חיובי — וסמן שאורח חיים (פעילות אירובית, אלכוהול במידה, הפסקת עישון, ירידה במשקל) עובד.
• HDL גבוה מאוד (מעל 100 mg/dL) — קישור פרדוקסלי לעלייה בסיכון במחקרים עדכניים; יש לבדוק את שאר הפרופיל.
• וריאנטים גנטיים של CETP — נדיר, ערכים גבוהים מולדים בלי משמעות קלינית.

• HDL נמוך הוא מגביר סיכון קרדיווסקולרי — לרוב יחד עם תסמונת מטבולית (טריגליצרידים גבוהים, השמנה בטנית, תנגודת לאינסולין).
• עישון, אורח חיים יושבני, סטרואידים אנבוליים — מורידים HDL.
• סוכרת מסוג 2 — מורידה HDL באופן אופייני.
• תרופות מסוימות — חוסמי בטא, סטרואידים אנבוליים.

• HDL אינו גורם לתסמינים בשום רמה - זהו סמן סיכון קרדיווסקולרי, לא מצב שמרגישים.
• HDL נמוך נלווה לרוב לתסמונת מטבולית (טריגליצרידים גבוהים, משקל בטני, סוכר גבוה), שלה יש סימנים.
• הערך חשוב לסיכון ארוך-טווח, ולכן פועלים עליו דרך אורח חיים וכל הפרופיל.