אי-שליטה במתן שתן

אי-שליטה במתן שתן היא כל אובדן שתן מקרי או בלתי רצוני. היא שכיחה, במיוחד עם הגיל ולאחר לידה, ואף שלעיתים קרובות לא מדוברת, בדרך כלל ניתנת מאוד לטיפול. היא באה בתבניות המצביעות על הסיבה. אי-שליטת מאמץ — דליפה בשיעול, צחוק, הרמה או פעילות גופנית — משקפת שרירי או תמיכת רצפת אגן מוחלשים, שכיחה לאחר היריון ולידה וסביב גיל המעבר. אי-שליטת דחף — צורך פתאומי ועז להטיל שתן שקשה לדחות, לעיתים קרובות עם תכיפות ויציאות לילה — משקפת שלפוחית פעילת-יתר. השתיים לעיתים קרובות מתקיימות יחד (אי-שליטה מעורבת). אצל גברים, אי-שליטה קשורה לעיתים קרובות להגדלת ערמונית או ניתוח ערמונית. אי-שליטת גלישה — טפטוף מתמיד משלפוחית שלעולם אינה מתרוקנת לגמרי — יכולה להתרחש עם חסימה (כמו הגדלת ערמונית) או בעיית עצב. אי-שליטה זמנית יכולה לבוא מזיהום שתן, עצירות, תרופות מסוימות, או פשוט יותר מדי קפאין או נוזל. מכיוון שהטיפולים שונים — תרגילי רצפת אגן, אימון שלפוחית, תרופות, טיפול בערמונית או בזיהום — זיהוי הסוג והסיבה הוא הצעד המרכזי, ולרוב האנשים ניתן לעזור משמעותית.

• שרירי רצפת אגן חלשים (אי-שליטת מאמץ) — דליפה בשיעול, פעילות; שכיחה לאחר לידה וסביב גיל המעבר.
• שלפוחית פעילת-יתר (אי-שליטת דחף) — דחפים עזים פתאומיים שקשה לעצור.
• הגדלת ערמונית או ניתוח ערמונית — סיבה שכיחה אצל גברים.
• חסימת שלפוחית (אי-שליטת גלישה) — שלפוחית שלעולם אינה מתרוקנת לגמרי.
• זיהום בדרכי השתן — יכול לגרום לאי-שליטה זמנית.
• עצירות, תרופות מסוימות, קפאין או עודף נוזלים.
• מצבים עצביים — המשפיעים על שליטת השלפוחית.

סוג אי-השליטה מבורר בעיקר מהתבנית ומהערכה קלינית, אך כמה בדיקות עוזרות. בדיקת שתן, ואם צריך, תרבית שתן בודקות זיהום או דם. אצל גברים, הערכת ערמונית (כולל PSA כשמתאים) רלוונטית כשחשד להגדלה. לעיתים בודקים אם השלפוחית מתרוקנת לגמרי. יומן שתן — רישום שתייה, מתן שתן ודליפות — לעיתים קרובות שימושי יותר מכל בדיקת דם לאיתור התבנית. Mediora.AI יכולה לסמן זיהום שתן או, אצל גברים, PSA מוגבר מהתוצאות שלכם שעשוי להתקשר לאי-השליטה; הערכת הסוג והסיבה היא בידי הרופא.