שחמת הכבד

שחמת היא המסלול הסופי המשותף לפציעת כבד כרונית: הפטוציטים תקינים מוחלפים בהדרגה ברקמת צלקת פיברוטית וגושים מתחדשים. הארכיטקטורה של הכבד מופרעת באופן בלתי הפיך, ומובילה ליתר-לחץ-דם פורטלי, פגיעה בתפקוד הסינתטי (גורמי קרישה, אלבומין), פגיעה בניקוי רעלים (אמוניה → אנצפלופתיה) וסיכון מוגבר לקרצינומה הפטוצלולרית. בעולם הסיבות המובילות הן הפטיטיס B ו-C כרוני, מחלת כבד אלכוהולית, ו-NASH. המחלה עוברת שלב 'מפוצה' — לרוב שקט, נתפס בבדיקות מעבדה או הדמיה — ל'לא-מפוצה' — מיימת, דימום מדליות ושטי, אנצפלופתיה כבדית, צהבת. שחמת מפוצה יכולה להיות יציבה במשך שנים; שחמת לא-מפוצה עם תמותה ל-5 שנים סביב 50-80% ללא השתלה.

• ALT, AST — לעיתים תקינים או רק מעט מוגברים בשחמת מבוססת (הכבד השרוף יש לו פחות הפטוציטים לשחרר אנזימים). יחס AST > ALT >1 רומז על אלכוהול או פיברוזיס מתקדם.
• GGT, אלקליין פוספטאז — עולים בדפוסים כולסטטיים ובמחלה אלכוהולית.
• בילירובין — עולה מאוחר כשתפקוד סינתטי והפרשתי נכשל.
• אלבומין — יורד כשהכבד לא יכול לייצר מספיק חלבון.
• INR / זמן פרותרומבין — מתארך כי גורמי קרישה אינם מיוצרים.
• טסיות — יורדות (יתר-לחץ-דם פורטלי → אגירה בטחול); ספירת טסיות <150 אצל מישהו עם מחלת כבד כרונית היא רמז קלאסי.
• AFP — שימושי לסקירת קרצינומה הפטוצלולרית כל 6 חודשים.
• ציון MELD — משלב בילירובין + INR + קריאטינין + נתרן לפרוגנוזה וקדימות להשתלת כבד.

שחמת מפוצה לרוב שקטה. דה-קומפנסציה מביאה:

• צהבת
• נפיחות בטן ממיימת
• בצקות ברגליים
• חבלות ודימומים בקלות (דימום חניכיים, אף)
• ספיידר אנגיומות, אריתמת כף יד
• הקאת דם או צואה שחורה (דימום מדליות)
• בלבול, היפוך שינה-ערות, רעד (אנצפלופתיה כבדית)
• עייפות וירידה במשקל
• גירוד